ראוי ומשמעותי - מאמר

11.10.21

הרצונות להיות "בעל משמעות", ולהיות "ראוי" הם רצונות ראשוניים ובסיסיים המנחים אותנו בחיינו. הם דוחפים אותנו לפעולה ומתסכלים אותנו מאוד אם איננו מגשימים אותם. כשאנו מרגישים שאנו חסרי משמעות עבור מישהו, או, מישהם, או, שפעולותינו חסרות משמעות, או, שחיינו בכללותם חסרי משמעות, אנו עלולים ליפול לדיכאון עמוק, לתחושת חוסר ערך, לאפסות וריקנות. כשאנו מרגישים לא ראויים, אנו מרגישים שאיננו יכולים לזכות בטוב. שאין לנו זכות להיות בשורה הראשונה. שאי אפשר לנו לעולם להשיג את מה שחשקה נפשנו, ואפילו, שאסור לנו לרצות.

המילים ראוי ומשמעותי נגזרות מן השורשים ר.א.ה ו-ש.מ.ע. עם היוולדנו אנו מוכרחים להיות נראים ונשמעים. זהו חוק הישרדותי. מי שלא רואים אותו ולא שומעים אותו נזנח ועלול למות ברעב. כדי שתינוק ידע לבטח, שלא ימות ברעב, הוא צריך לחוות שהוא נראה ונשמע. כלומר שמישהו רואה אותו, ושומע את קולו. אנו הופכים להיות בעיני עצמנו ראויים ומשמעותיים, כאשר אנו יודעים שמישהו מרגיש כלפינו שאנו בעלי ערך עמוק עבורו, והוא יעשה הכול כדי לשמור על חיינו ולהעניק לנו את צרכינו הבסיסיים.

אנו כולנו רעביי ראייה ושמיעה. לכולנו חסרה הידיעה הברורה שמישהו באמת רואה אותנו ובאמת שומע אותנו, ובאמת מקשיב לצרכינו. מתוך רעב זה אנו מסתובבים בעולם ומבקשים תשומת לב בצורות שונות ומשונות. יהיו מי שיהפכו לרוצחים סדרתיים, כדי להיות בעלי ערך ומשמעות בעולם. יהיו מי שיהפכו לאמני במה, לאלופים אולימפיים, ויהיו מי שילדו 15 ילדים. רובנו נשארים עם הרעב הנורא למבט ולהקשבה, ומנסים להישמע בפייס בוק, או להיראות באינסטגרם כדי לקבל מעט פירורים.

הלייקים, שהפכו להיות חלק מחיינו בשנים האחרונות, מעידים כמה גדול הרעב שלנו לתשומת לב, לתחושת ערך. לחוויה שמישהו רואה או שומע אותי אי-שם. שאיני חשוף למוות מתוך בדידות, כי אני בעל ערך קיומי.

הרצון להופיע, להשפיע, להצטלם, לכתוב, להיות מצוטט, להיות חשוף בגופי, להראות לעולם מה יש על צלחתי, להביע את דעתי בכל נושא, להחצין את הכאב שלי... כולם נובעים מן הפחד להיכחד מחוסר עדים החפצים בקיומי. הצורך הוא ראשוני ומהותי להישרדותנו, אך הוא משעבד אותנו ומאמלל אותנו. היכולת לראות את שורשי הצורך, ולהסכים להיפטר ממנו, דורשים המון אומץ. להסכים להיות אדם אנונימי בעולמנו המודרני, מורגש לנו כמו התאבדות ממש. אם בעבר הסתפקנו בהכרה בקיומנו שתבוטא באופנים שונים על ידי המשפחה, השבט, או הכפר, הרי שהיום אנו שואפים לכך שכל העולם ידע על קיומנו ויסכים להעניק לנו אשרה. שכל העולם יראה שאכן אנו ראויים, ויכיר בכך שיש לנו משמעות. ככל שהפך עולמנו לכפר יותר קטן, כך הפכנו אנו ליותר תלותיים וחסרי ערך עצמי.

אירי ישראלי-רושין