על הפרעות האכילה של אדיפוס ושלגיה

מבוא:

אדיפוס הוא דמות המצויה בתת המודע שלנו כולנו - בני האנוש. אדיפוס הינו אנרגיה הזורמת בנו. הוא שורש של מחשבה רגשית, המתארת את  הקשר הבסיסי, הלא מודע שבין כל אדם לשני הוריו. קשר זה שמתהווה בסביבות גיל שלוש, מכיל בתוכו חוקיות קבועה: הילד מתחבר באהבה רגשית-מינית עמוקה עם ההורה בן המין השני, ואת ההורה בן מינו הוא הורג - כלומר, בינו לבין אותו הורה נוצר נתק רגשי שמתבטא, בתחום מסויים של הלא מודע, כהתעלמות ומחיקה של אותה דמות. ילד שגדל בבית, בו לא נכחו זוג הורים, יפתח אף הוא, בדרכו שלו, את הקשר האדיפלי, לו הוא נזקק כדי לגדול רוחנית בהמשך חייו. 

קיום יחסי מין בתוך המשפחה, ורצח הינם שני האיסורים הבסיסיים הקשים ביותר, המוכלים על הגזע האנושי. אלו הם טבואים המגדירים ומשמרים את הגזע האנושי. שניהם מצויים בגנים שלנו כאיסור-על, ובשניהם חוטא כל אדם בתת המודע שלו! 

כל אדם נושא בקרבו מעשה רוחני, שעשה בתמימותו בהיותו כבן שלוש. מעשה שמורכב משני החטאים האנושיים הכי אימתניים. על מעשה בלתי נסלח זה הוא אמור לסלוח לעצמו בהמשך חייו, כדי שישתחרר מאותה אשמה איומה שמצפונו הלא מודע נושא.

שורש המחשבה האדיפלית מזרים מתוכו את מרבית רגשותינו, מחשבותינו, התיחסותינו לעולם ותפישתנו את עצמנו. אין אדם - אישה או גבר, החי על פני אדמות, שהאנרגיה האדיפלית אינה זורמת בו ומשפיעה על חשיבתו והתנהגותו. החשיבה האדיפלית יוצרת בנו ידיעה חד-משמעית ובלתי נתנת לערעור - גם אם אלפי פעמים נוכחנו במציאות שהעובדות מוכיחות את ההפך - אני רע מיסודי וראוי לענישה. כתוצאה מכך, כל הנאה משמעותית, או כל הצלחה, ובמיוחד כל אהבה יוצרות אצלנו אשמה גדולה ורצון לא מודע לחסלן לאלתר.

הנפילה אל תוך האשמה האדיפאלית,  יחד עם השחרור ממנה הן  החולייה המרכזית של ההתפתחות הרגשית-רוחנית האנושית, המבדילה אותנו משאר בעלי החיים. היציאה ממצב של עבדות רוחנית לחרות רוחנית קשורה בקשר הדוק עם השחרור מן החשיבה האדיפלי הזורמת בנו. כלומר:  היכולת שלנו לקבל את עצמנו באהבה למרות היותנו "הפושעים הכי מתועבים עלי אדמות" היא השחרור הרוחני לה מייחל כל אדם. כיוון שאותו חטא טמון במעמקים הכי שכוחים של הלא מודע שלנו, הרי שכדי לסלוח לעצמנו עליו, עלינו לרדת אל אותו איזור נעול ומפחיד של הלא מודע, ושם להתיר את הפלונטר התודעתי אליו נקלענו. הסליחה לעצמנו תבוא לא לפני  שנבין בכל רמח אברינו, שהמעשה שנעשה אז בילדותנו, נעשה בתום גמור ושלא מבחירתנו, כי הוא הוכתב לנו על ידי חוקי ההתפתחות האנושיים, ושאנו הקורבן של האירוע ולא הפושע - כי לא היה לנו שום סיכוי שבעולם להתנגד לו. רק אז נרגיש באמת מחולים ואהובים. 

הסיפור התנכי המקביל לסיפור אדיפוס המיתולוגי, הינו סיפור עץ הדעת והגירוש מגן העדן. החל מסיפורם של קין והבל ועד לשלמה המלך, עוסק התנך בהעברת מסר של תיקון החטא של גן העדן דרך סיפור חייהם של דמויותיו. כל דמות היא תיקון של חוליה אחת מתוך החוויה האדיפלית. כל אחת מן הדמויות התנכיות, היא אנרגיה תודעתית שלנו - וסיפורה מועבר אלינו על מנת שאנו נגיע בתוך עצמנו להבנה של השחרור, מתוך הזדהות חווייתית עימה - וזוהי תורת הסוד הקבלית.

שלגיה, כמו דמויות אחרות אותן פגשנו בספרות הילדים, אף היא, כאדיפוס, דמות אנרגתית בסיסית שאנו מכילים בתוכנו. סיפור שלגיה מביא לתודעתנו את סיפורו של הלא מודע בהקשר לתוצאות החיבור האדיפלי בין הבת להוריה, כפי שהן באות לביטוי בתקופת גיל ההתבגרות. שלגיה, היא אדיפוס ממין נקבה, שמשחר ילדותה, כלומר מתקופת התהוות הקשרים האדיפליים, היתה קיימת אהבה עזה בינה לבין אביה. היא יתומה מאם, כיוון שאז, באותה תקופה חשוכה שלה, בתת המודע היא הרגה את אמה, ולכן, על פי תפישתה בגיל ההתבגרות, אמה היא אם חורגת.  

מאמרי זה יעסוק בזווית הנשית של האנרגיה האדיפלית בגיל ההתבגרות והשלכותיו על האשה הבוגרת. הבעיה האדיפלית משפיעה על הנשים באופן מכריע בכיוון של הפרעות אכילה. מאחר ובעיית האכילה היא אקוטית בשנים האחרונות, וכל הנשים סובלות מבעיות אכילה באופן זה או אחר, ואף ממחלות קשות הקשורות לאכילה, הרי שבחרתי להתמקד בזווית זו של אדיפוס.  

אצל הגברים הבעיה האדיפלית משפיעה יותר באופן רוחני מאשר פיזי. אנרגית אדיפוס שזורמת בגברים, גורמת להם להתנתק מרגשותיהם, מרוחניותם ומעולמם הפנימי בכלל, כי בהורגם את אביהם הם מתנקים את שייכותם אל מהותם, שהיא רוחנית מעיקרה - אך בזאת לא אמקד את מאמרי זה.

א.

כשהבת נכנסת לגיל ההתבגרות, וניצני הנשיות פורצים מגופה, היא הופכת בתת המודע שלה להיות שלגיה - קורבן לאם חורגת, שאינה נותנת לה מקום בארמונה. האם, עד אותה עת נחשבה לאישה האחת והיחידה בבית. היא המלכה השלטת, ואילו הילדה המתפתחת מהווה סכנה משמעותית לאותה שליטה בלתי מעורערת. האם, שלא מודעת כלל לעובדת היותה מכילה בקרבה את האנרגיה האדיפלית, משתפת פעולה מצידה באופן פעיל ביותר במשחק. אף כי בילדותה, היא הייתה בתפקיד שלגיה, עתה, בביתה שלה היא תופשת בחמדה את תפקיד האם החורגת, שאינה מוכנה לקבל את הסכנה בשוויון נפש. כל  ניצן של התבגרות מינית בגופה של ביתה מעורר בה פחדים לא מודעים עצומים. הוא מקרב אותה אל חטאה שלה, כשהרגה את אמה בהיותה בת שלוש. דרך השינויים שביתה עוברת היא עלולה לגלות על עצמה מידע נורא, ולכן תקופה זו היא תקופה סוערת מאד בבית - ולא רק בעטיו של  השינוי הרגשי, הבלתי נסבל, של הבת עצמה, אלא כי גם הוריה, בתקופה זו, מאוימים על ידי הלא מודע שלהם, המבקש לפרוץ ולחברם אל פחדיהם הנוראיים מעצמם.   

בתקופה זו הילדה עומדת מול גופה המתפתח והיא מלאה פחדים מן התוצאות. היא יודעת שהיא הולכת לקבל גוף הדומה לגופה של אמה, גוף נשי אותו אין היא מחבבת כלל וכלל. אמה בעיניה היא מכשפה זקנה ורעה, אויבת מכוערת שרוצה להכחידה. את עצמה, היא רואה ליד אמה, טהורה כשלג. קורבן תמים של הנסיבות. והיא אכן כזו - שהרי היא לא בחרה להתבגר. 

קיימים מצבים רבים בם בתחום המודע ובמציאות, יראה הקשר בין האם לביתה והיחס כלפי הנשיות ההולכת ומתגלה בבית, כסבירים ביותר ואולי אף נפלאים, אבל במציאות הפנימית, הלא מודעת, סיפורן תמיד יהיה זהה לזה של שלגיה ואמה הקנאית. ביום מן הימים הסיפור הקשה יתגלה - אם זה דרך רגשות רעים ביניהן ואם דרך מחלה של אחת משתיהן. (סרטן השד הוא אחת הדוגמאות החזקות ביותר למחלה רגשית הנגרמת כתוצאה מבעיה אדיפלית לא פתורה אצל האישה).

הדרך של הבת להתמודד עם המצב הוא דרך הריגה חוזרת של אמה. הריגה בעולם הרוחני פירושה התעלמות. היא מתעלמת מקיומה, מנשיותה או לפחות  מקיום רגשותיה, ובוודאי מדעותיה, או ערכה. הבת רואה באם אז דמות עלובה שאין היא רוצה להרגיש אליה כל שייכות, להזדקק לה או לדמות לה. רוב הבנות בתקופה זו מחליטות להיות שונות לחלוטין, או ממש "הפוכות" מאמן, בכל הנוגע לעתידן כנשים וכאמהות. 

הריגה בתחום הלא מודע פרושה הקמת מחסום כלפי אנרגיה מסוימת. אנרגית אמא בלא מודע שלנו, היא אנרגית האדמה. היא המקום בו שורשינו צומחים וממנו אנו ניזונים. זו אנרגיה שתודעתנו מחויבת להרגישה זורמת על מנת שנרגיש עצמנו קיימים בביטחון, שייכים לגזע האנושי ולמקום כלשהו על פני אדמות. כיוון ששמנו מחסום בינינו לבין זרימת אנרגית האדמה בתוכנו, אנחנו חווים את עצמנו תמיד חסרי בטחון קיומי ושאיננו שייכים למשהו גדול וחזק שיגן עלינו ויעניק לנו כוח לשרוד. האדמה שבתוכנו היא הגורם המכלכל אותנו באנרגיה פיזית של שרידה. מתוך כך כל בני האדם מפתחים בעיות שונות ומשונות סביב נושא הכלכלה העצמית שלהם. שפרושו בפועל בעיות סביב נושא הכסף ובעיות סביב נושא האכילה. (אצל הגברים, שאמן היא נושא תשוקתן, הופך הנתק מן האדמה לתשוקה לכסף והצלחה כלכלית ומעמדית, כתחליף לאמא).

האופן בו אנו מזינים עצמנו בפועל, נובע מן המחסום האנרגטי שנבנה בתוכנו בגיל שלוש. מאחר והבת החל מגיל צעיר מאד בונה מחסום בינה ובין אמה, בינה ובין נשיותה של אמה (ושל עצמה), בינה ובין אימהותה של אימה (ושל עצמה) -  היא שמה, הלכה למעשה, מחסום בינה לבין טבעיות זרימת ההזנה שלה. מרגע שבינה ובין אמה נבנה מחסום, ייווצר מחסום גם בינה ובין גופה שמבוטא במציאות בפגימה בכלכלת הגוף, כלומר באכילה. כשהבת הורגת את אמה בלא מודע שלה היא סוגרת בתוכה ברז היושב לפתחו של צינור רוחני המתיר או אוסר את זרימת האנרגיה הפיזית אל גופה. כלומר באותה רגע היא מכריזה - הגוף הזה ראוי למיתה. בבוא היום, כשהתנאים לכך בשלים במציאות, אותה הכרזה יוצאת לפועל דרך הפרעת אכילה.

אחת מתוצאותיה המיידיות של אנורקסיה, היא הפסקת הווסת. נקודת המבט הנכונה על תופעה זו הינה, שעצירת הווסת, אינה תוצאה של אנורקסיה - אלא היא מטרתה העיקרית של האנורקסיה. את זה בדיוק רוצה להשיג הילדה שחדלה לאכול - לעצור את התפתחות נשיותה. לעצור את התפתחות אימהותה העתידית. לגדום את שרשרת הנשים אליה היא שייכת. לעצור את הגוף שלה מקיום מחויבותו לאנושות להמשכת הגזע. האנרוקסיה, כמו גם כל הפרעת אכילה אחרת היא כלי ביצוע של הלא מודע. הפרעת אכילה היא ביטוי מעשי של המחסום שהוקם על תעלת האנרגיה המובילה את החיות מן האדמה אל גופנו. זוהי ההוצאה לפועל של הכרזת המוות על הגוף הפיזי.  

ב.

החסימה שנוצרת בתקופה האדיפלית ממוקמת בשני מקומות בגופנו. חצייה מצוי בעקבי רגלינו - כפי שמתואר באגדת אדיפוס: האב  החדיר מסמר לעקבי תינוקו לפני שהשליכו למות ביער. עקב מוכה זה, זיכה את אדיפוס בשמו, שפירושו ביוונית - רגל נפוחה. (שים לב שגם יעקב אבינו מכונה על שם עקבו, בו אחז אחיו התאום בעת לידתם. סיפור יעקב ועשיו וקשריהם עם הוריהם הינו סיפור אדיפלי מאד משמעותי). מחצית חסימה זו אחראית להפסקת הקשר שלנו עם זרימת אנרגית האדמה. (פסיעותינו על האדמה, בעת ההליכה, מותנות בתנועתיותו של גיד אכילס, שהוא המקום המדויק של החסימה המדוברת).

חצייה השני של החסימה מצוי בבלוטת האיצטרובל, השוכנת במרכז המוח ומשפיעה על עינינו ועל ראייתנו.

בסיפורה של שלגיה מככבת המראה בתפקיד ראשי כמעט. היא זו שמעוררת את כל הפחדים ונותנת, או אינה נותנת את האישורים למצב הנשיות, ואכן לנושא מראה העיניים יש כוח עצום בסיפור האדיפאלי. אדיפוס עקר את שתי עיניו כי לא רצה לראות את חטאי עצמו. עקירת עיניים רוחנית פרושה התעלמות מאמת פנימית ובחירה בהסתכלות החוצה כאל המקור לאמת. הפרעת אכילה תמיד קשורה עם העדפה של התעסקות עם החיצוניות על פני הקשבה לפנימיות. אכילה, או התייסרות סביב תוצאות הנובעות מאכילה, או הרעבה וכדומה כולן מדחיקים בעוצמה רגשות המנסים לבעבע מן הלא מודע אל המודע. 

הרזון, החזה השטוח, הגוף הנערי, שהאנורקטית משיגה הם ערובה לכך שהנערה לא תאיים על נשיותה של אמה, לא תהפוך בעצמה להיות אם, וגם לא תדמה לאמה האיומה. האנורקטיות משיגה השגים דרך המראה החיצוני. היא משיגה את השגיה גם דרך השתלטות כוללת על החשיבה. הצעירה אינה מצליחה לחשוב אלא על מראה גופה ועל מה שתאכל או לא תאכל. איך תסתיר את עובדת אכילתה, איך תגנוב את מזונה ועוד. זהו נצחון מלא של חסימת העיניים.

השמנה מטרתה אף היא לחבל במראה הנשי המאיים בנוסף לפגיעה בבריאות הפיזית. מחשבות ושיחות אינסופיות על דיאטות הן השתלטות של הבעיה האדיפלית על מוחנו באמצעות החסימה שבראש. שינאה של חלקי גוף בודדים ואי ראייה של המכלול אף היא תופעה שקשורה עם החסימה של העיניים.

באותה מידה שחיצי הפרעות האכילה מכוונים כלפי הקשר עם האם, אפשר לראותן כנשלחים גם בכיוונו של האב  - הבת אינה רוצה לגרום לכך שתשוקתה החבויה תבוא למימוש, והיא תהפוך בפועל להיות אהובתו הגופנית של אבא. היא מפחדת מעצמה וממיניותה המתפרצת. היא מפחדת שיקרה ביניהם האסור מכל - מגע מיני של גילוי עריות. לכן היא חונקת את כל מה שעלול להפוך אותה לאישה נחשקת. 

ג.

סיפור אדיפוס וסיפורה של שלגיה מסתפקים במערכות היחסים בין הילד להוריו, אך התנך מרחיב את השפעות הבעיה האדיפלית גם אל מערכות היחסים עם אחינו ואחיותנו. הזוג הראשון המועלה בתנך כתוצאה מן החטאים האדיפליים הם קין והבל והזוג האחרון הם אמנון ותמר. סיפורם של הזוג הראשון עוסק בקנאה ורצח והשני עוסק באונס, שהוא גם גלוי עריות שתוצאתו שינאה נוראה ומוות. 

גם בין אחים קיים רצח וגילוי עריות כתוצאה מאותם רצח וגילוי עריות ראשוניים אדיפאליים. עיקר הבעיה עם אחינו היא התחרות על אהבת ההורים כפי שמתבטא נפלא בסיפוריהם של יעקב ושל יוסף. הקנאה הנוראה המצויה בין אחים נובעת מכך שהאדם חווה את אנרגית האהבה כאנרגיה מוגבלת שיכולה להנתן רק במנות מצומצמות מאד ולכן כל אחד שמקבל ממנה כמות כלשהי, בהכרח גוזל מן האחר. האהבה כפי שהיא נחווית בעיני אדם עיוור לאמת, נמדדת במדדים חיצוניים והשוואתיים. היא נמדדת על פי כמויות של חומר ואורכי זמן ולא על פי מדדים פנימיים כמו עוצמת החוויה. 

אחד התרגומים הישירים של יחס של הורים לילדיהם מן ההיבט האדיפלי הינו כמה כל אחד מהילדים מקבל באופן חומרי: מי מקבל מתנה יותר גדולה, מי מקבל יותר כסף, וכמובן מי מקבל מנה יותר גדולה של אוכל וממתקים... קנאה חומרית זו מתרגמת את עצמה פעמים רבות להפרעות אכילה. ילד שחווה את עצמו שאינו מקבל מספיק מהוריו אך חווה שאחיו כן מקבלים, יכול להגיע לדרגת ליאוש כה גדול עד שהוא בוחר בדרך של התאבדות איטית באמצעות הפרעות אכילה והפרעות נשימה.

ד.

בלוטת האצטרובל, הינה השעון הביולוגי שלנו. שעון דייקן שמתחיל לתקתק מרגע לידתנו, מלווה את גופנו עד יום מותו ושולט ללא מצרים בכל השינויים שמוכתבים לנו מראש בספר הגופני שלנו. הוא מעביר אותנו בעת הנכונה ממצב למצב בחיינו. מעירות לשינה, מילדות לבגרות מפריון לבלות מזקנה למוות. בלוטת האיצטרובל מפקחת באמצעות ההורמונים שלה על הסדר בחיינו. 

הפרעות בשינה ובסדרי הגוף, הן הפרעות נוספות המשבשות את חיינו הפיזיים ומטרתם בדיוק כמו מטרת הפרעות האכילה להמית אותנו.

לחסימה באזור הראש ישנה השלכה מעבר בלוטת האיטרובל גם על העיניים וגם על האף. היא גורמת לנו לבעיות ראייה שונות ובעיות הרחה. 

חסימה זו פוגעת עמוקות בנשימה שלנו - שהיא הדרך היעילה ביותר למנוע חיים מן הגוף.  

(מאחר והחסימה העליונה אצל האישה היא תרגום של תשוקתה של הבת אל אביה, הופך העולם הרוחני עבור האישה למושא תשוקה עז. לכן אנו מוצאים בקורסים הרוחניים הרבה יותר נשים מגברים).

ה.

בעיות האכילה אינן מסתכמות באנורקסיה או בולמיה. לכולנו בעיות אכילה בדרגה זו או אחרת. בין שמדובר על מה שאוכלים או שלא אוכלים, או איך אוכלים, או מתי אוכלים, או עם מי אוכלים, או איפה אוכלים - לכל אחד מאיתנו יש איזו שהיא הפרעה, ולכל ההפרעות מטרה אחת, מטרה הנסתרת מתודעתנו - הכחדת גופנו.    

הנתק הרגשי, מאנרגית האם המזינה שבתוכנו, המתבטא בנתק משייכותנו לאדמה ולגוף, משלב בתוכו געגוע אדיר להזנה אוהבת, יחד עם זעם אימתני על העובדה שאנו מנועים מאהבה, וקטנות אמונה כי אכן היא תגיע ביום מן הימים. הנתק הרגשי מאנרגית האב המגן והתומך, שמתבטא בעיוורון פנימי ובנתק מהנשמה, מכיל יחד עם התשוקה אל אבא, את הפחד מן המימוש של התשוקה, והעלבון מהעובדה שאבא נטש אותנו, ולא הסכים לתת לנו אהבה פשוטה. נוסף על כל אלו, מגבירה התחרות עם האחים והאחיות את תחושת חוסר התקווה לנצחון במלחמה המתמדת על הזכות למעט אהבה. כל אלו הופכים להיות סלט רגשי מכאיב ובלתי פתיר כמעט בבואנו לממש אהבה בחיינו. כל אלו גורמים לנו לחיות חיים נטולי חיים. 

אותו נתק שנוצר בגיל כל כך מוקדם מכתיב לנו את המשך חיינו: חיים של רעב רגשי, תחושת חוסר שייכות, חוסר יכולת קבלה, פחד מחום ואהבה, נתק מכדור הארץ, נתק מהשמיים, נתק מעצמנו, נתק מהזולת, שנאת הגוף, שנאת אדם בכלל, שנאת המיניות ועוד ועוד.  

ולמה כל זה? מדוע נבראנו כך שבתוכנו תבנה חומה אמתנית החוסמת מאיתנו את זרימת הטוב?  

הטוב מוסתר מאתנו על מנת שנתגעגע אליו, נחפש אותו בבגרותנו ונמצא מלוכה במקום אתונות. כדי שהגעגוע יגרום לנו לחפש את האהבה מעבר לאמא ואבא שלנו. כדי שהגעגוע שלנו אל הטוב יחבר אותנו אל גופנו כבית מקדש לנשמה, ולא כסתם גוף פיזי, ואל האדמה שמחומריה נוצרנו ואליה אנו שייכים. כדי שהגעגוע יחברנו אל נשמתנו, אל האהבה האלוהית ואל השמיים, המקור הרוחני שלנו. 

השנאה שהבת חשה כלפי אמה, והתשוקה המינית שלה כלפי אביה משלחים את הבת לענישה בגלות קשה. גלות ממנה נגאלים רק אחרי שהכאב הנורא הזה מוליד הכרה חדשה: ויתור על הקשר עם ההורים המולידים, למען קשר אחר - הקשר עם היקום והאדמה.   

אירי ישראלי-רושין