לעלות על מסלול החיים הנכון - לבני 60 +

 

בגילאי 12-13 לערך, אנו עוברים בשער אנרגטי, שמעביר אותנו מעולם אחד לעולם  אחר. אנו עוזבים את עולם הילדות ועוברים לעולם חדש - עולם הבגרות הגופני/נפשי. 

בעולם הבגרות הגופני/נפשי נשהה למשך כחמישים שנה עד שנהיה כבני 62-63 לערך. אז נעבור בשער נוסף, שער שפותח בפנינו עולם חדש. עולם שונה לחלוטין. עולם בעל חוקים חדשים. עולם של בגרות רוחנית. עולמה של הנשמה. בעולם זה נשהה עד יום מותנו, ובו נעבור הכנה לשער המוות.

בגיל 60+ מתחוללת בנו התבגרות, שהיא הרבה מעבר להתבגרות הגופנית/נפשית אליה הורגלנו בחמישים שנות שהותנו בעולם הגופני/נפשי. אנו עוברים בשער שאינו מוכר לנו כלל. אנו נפרדים מן העולם הגופני/נפשי ונכנסים לעולם הנשמתי. עולם, שאת התדר הבסיסי שלו שכחנו, כשעברנו בשערי הרחם, ביום בו נולדנו.

כשאנו עוברים לעולם הנשמתי, חשוב שנכנס אליו עם הרבה תבונה ומודעות עצמית. אם אנו מפספסים את תדרי המעבר, ואיננו מודעים למה שהמעבר מציע לנו, אנו עלולים למצוא את עצמנו מתדרדרים אט אט אל מקום מדכא ועצוב עד אימה של חיים נטולי משמעות... 

רק אחרי גיל הפריון (60+) אנו מתחילים את החיים שלנו. עד אז שרתנו את מטרותיו של עולם הבגרות הנפשי/רוחני, מעתה, אם נרכוש את הכלים הנכונים נוכל לשרת את מטרותיה של נשמתנו. מטרותיה של נשמתנו שונות לחלוטין ממטרותיו של העולם הנפשי/רוחני. הן אפילו נוגדות אותו.

העולם הגופני/נפשי מבקש מאתנו להעמיד צאצאים רבים ואיכותיים, ולדאוג לכך שהם יעמידו צאצאים רבים ואיכותיים. הוא רוצה שנלחם על מקומנו בחברה, ושנהיה תלויים בה. עולם זה מאמין בחיי הגוף בלבד. מנקודת מבטו אנו בשר ודם, ודיננו למות בבוא העת.

אך בתוכנו תמיד שרירה וקיימת ישות נצחית שאינה קשורה בחיים הגופניים שלנו. נצחיות זו אינה תלויה בדבר שמחוץ לעצמנו, או בעשייה שלנו עלי אדמות. כל עוד אנו חיים את חיי השעבוד לעולם הארצי החולף, איננו נוגעים כלל בנצחיות שבתוכנו.

הבה נכיר את החלק הנצחי שבנו... הבה נעלה על מסלול החיים הנכון. הבה ניתן לחיינו משמעות חדשה לגמרי.